עילת העילות לבטלות צוואה – מעורבות יורש בעריכת הצוואה
חוק הירושה קובע מספר עילות אשר בהתקיימותן תבוטל הצוואה. עסקינן בעילות המבטאות פגיעה בעקרון העל בדיני הירושה- רצונו החופשי של המצווה- בין יתר עילות אלו ניתן למצוא את העילות המנויות בסעיף 30 לחוק הירושה כדלהלן: עילת האונס, עילת התרמית, עילת האיום ועילת ההשפעה הבלתי הוגנת. הוכחת כל עילה ועילה מלמדת על פגיעה בעקרון העל בדיני ירושה ולפיכך, בהוכחת עילות אלו תבוטל הצוואה שאינה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.
לעומתן קובעת הוראת סעיף 35 בטלות צוואה אך ורק בשל הימצאות הנהנה באחד משלושת המצבים כדלהלן, ובמנותק משאלת פגיעה ברצונו החופשי של המצווה:
א. הנהנה (הזוכה) ערך את הצוואה.
ב. הנהנה (הזוכה) היה עד לעשיית הצוואה.
ג. הנהנה (הזוכה) היה שותף באופן אחר בעריכת הצוואה או בחלקה.
בהתקיים אחת משלוש החלופות לעיל בעת עריכת הצוואה הרי שדינה של הצוואה בטלות, על אף שייתכן שבמצב הדברים האמור כי הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
לשון אחר, כאשר הנהנה (הזוכה) גילה מעורבות בצוואה כאמור לעיל, בית המשפט לא יזדקק להוכחת שאלת הפגיעה ברצונו החופשי של המצווה, שכן הצוואה תבוטל אך ורק בשל מעורבות המצווה.
לנוכח תוצאותיו הקשות של הסעיף, פירשו בתחילה בתי המשפט את הוראות הסעיף באופן מצמצם, ולפרקים נקטו בפרשנות מרחיבה. על פי ניתוחו של כבוד השופט ריבלין בפרשת בוטו(ע"א 6496/98 בוטו נ' בוט) הפרשנות הדווקנית מאפיינת את שתי עילות הפסלות הראשונות, ואילו לעניין עילת הפסלות השלישית נקטו פרשנות גמישה יותר.
ניתן להבין גישה זו, לנוכח העובדה כי שתי החלופות הראשונות "קלות" יחסית לזיהוי ובינאריות במידת מה. אולם אין זה כך כלפי עילת הפסלות השלישית שהינה עילה שיורית ועל כן במקרה שעילה זו נטענת נדרש לבחון כל מקרה לגופו.
אשר על כן, יורש המבקש לבטל צוואה בטענה לפגם ברצונו החופשי של המצווה — מומלץ שיבדוק תחילה האם התקיימה בעת עריכת הצוואה אחת משלוש החלופות האמורות.
האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו, ואין להסתמך על האמור לצורך נקיטת פעולה או הימנעות ממנה ללא קבלת ייעוץ משפטי מתאים.
